חיה ניר בת חנה בתיה וזאב יהודה לוינסון
	26 ביוני 1917 - 14 בינואר 1989
	חיה נולדה בעיירה קרייצבורג שבלטביה, כבת זקונים במשפחה, שבה כבר היו שמונה ילדים. היו לה חמישה אחים ושלוש אחיות. מכל משפחתה הגדולה, רק היא ואחיה, שכנא שרדו את השואה. חיה גדלה במשפחה בעלת מסורת ציונית. היתה זו משפחה חקלאית בעלת חווה לירקות ולפרחים, וגם בעלת בית חרושת לדברי מתיקה. במונחים של הימים ההם, היתה זו משפחה אמידה. לאחר סיום בית הספר היסודי, הצטרפה חיה, בגיל צעיר לתנועת הנוער הציונית סוציאליסטית; השומר הצעיר - נצ"ח. בגיל צעיר היא גם יצאה להכשרה בקיבוץ "שלשלת" - קיבוץ חקלאי בלטביה. בשנת 1936 עלתה חיה לארץ באמצעות סרטפיקט (רשיון כניסה מטעם שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל) והגיעה לנחלת יהודה, בה ישב הגרעין, שהקים את קיבוץ עין-גב. יחד עם חברי הגרעין היא הגיעה לעין גב. את משה ניר, מי שלימים היה לבעלה, הכירה חיה עוד בלטביה. כאשר הגיע משה לארץ והצטרף בקיבוץ אפיקים לגרעין האנגלו בלטי, הצטרפה אליו שם חיה. יחד עם חברי הגרעין עברה חיה לגבעת הפועל בבנימינה, ושם נישאה למשה. בגבעת הפועל גם נולדה בתה הבכורה נעמי. בשנת 1940 עברה חיה קורס עזרה ראשונה, והיתה למטפלת בחולי הגרעין, בעיקר חולי קדחת, שהיתה מחלה נפוצה באותן השנים. בשנת 1943 הצטרפו חיה ונעמי, יחד עם שאר האמהות והילדים של חברי הגרעין , לבעלה משה וליתר חברי הגרעין האנגלו-בלטי, שכבר התיישבו בישוב הקבע שלהם - כפר בלום באדמות עמק החולה. כאשר הוקמה בכפר בלום המתפרה, חיה החלה לעבוד בה, והתמידה בעבודה זו במשך 40 שנה. במשך כל השנים היא ידעה לשמור על יחסים אישיים טובים מאד עם צוות העובדות במתפרה. במרוצת השנים נולדו לחיה ולמשה הבת חנה'לה, הבן אהרון והבת תמי. חיה, שהיתה עמוד השדרה של המשפחה, ידעה ללכד את כולם ולשמור על קשר הדוק עם מעט קרובי המשפחה ששרדו את השואה. במותה, חיה השאירה אחריה שתי בנות, נעמי וחנה ובן, אהרון

[לדף הבית]