נחום הורביץ בן חסיה ואהרון הורביץ
	2 בנובמבר 1892 - 13 בינואר 1989
	נחום הורביץ נולד בשנת 1892 בקישינב, שבחבל בסרביה, שבאותה העת היה חלק מהאימפריה הרוסית. בילדותו זכה נחום לחינוך יהודי מסורתי. באפריל שנת 1903 בהיותו בן 10, הוא היה עד לשני ימי הפרעות, שבהם טבחו תושבי העיר הנוצרים ביהודים המקומיים והרגו 49 מהם. ועם זאת ראה נחום באותם ימים גם התארגנות להגנה עצמית של היהודים. בשנת 1904 עלה נחום עם משפחתו לארץ-ישראל, שהיתה אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. בארץ ישראל עבד אבי המשפחה, אהרון הורביץ בחקלאות אצל איכרי מושבות יהודה, כשבעונת קטיף התפוזים עזרו לידו בניו אליעזר ונחום. בשנת 1908 מתה אם המשפחה, חסיה. אהרון הורביץ סידר את ילדיו, אליעזר, נחום, טובה וטוביה בבתי יתומים ויצא להדריך במושבות חברת יק"א בארגנטינה. אליעזר ונחום סודרו בבית היתומים "קרית ספר", ששכן בתחילה בשפיה ועבר משם לבן-שמן. לאחר שהייה קצרה בבית היתומים, החל נחום לעסוק בעבודות עונתיות במושבות. בימים ההם, בהיותו בן 17 פגש נחום את מי שהיתה לאשתו - הנערה היתומה יהודית רוזיצ'נסקי ואת ישראל שוחט, שהביאו לאגודת השומר נחום הורביץ הצעיר שמר ברחובות, ראשון לציון, נס ציונה, מסחה, בית-גן, יבנאל, מצפה, מלחמיה, סג'רה, כנרת וביישוב של "השומר" - תל עדשים. לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ-ישראל החל נחום לשרת במסגרת המשטרה הרוכבת בהגנה על היישובים היהודים. ערב מאורעות תל-חי נשלחו נחום וכמה מחברי השומר ששירתו במשטרה הרוכבת לבדוק את מצב היישובים בגליל העליון. בקרבת תל-חי נורה עליהם מטח יריות בו נפצע נחום. לאחר שתי שנות שרות במשטרה עזב נחום והצטרף למחדשים את היישוב בכפר-גלעדי, שנעזב בשנת 1920 במהלך מאורעות תל-חי. בכפר גלעדי מילא נחום שורה של תפקידים משקיים וציבוריים. לנחום ולאשתו יהודית נולדו שלושה בנים: ישראל, אבינעם (אבו) ואורי. בשנות החמישים של המאה העשרים שיקם נחום את חצר תל-חי והפך אותה למוזיאון. ליד חצר תל-חי הוא הקים אכסניית נוער וקידם את התיירות בגליל. בתחילת שנות השישים הקים נחום את בית השומר בכפר-גלעדי - מוזיאון לתולדות השומר בארץ. נחום הורביץ היה אחרון אנשי השומר שהלך לעולמו. הוא נקבר בחלקת אנשי השומר בבית הקברות בתל-חי.

[לדף הבית]